מונחים משפטיים - הגדרות

בעמוד הזה תמצאו מונחים משפטיים בצירוף הגדרות מדוייקות וקישורים לעמודים עם מידע נוסף, שימושים, תקדימים ועוד…

• קורפוס דליקטי - "גוף הפשע" - עקרון בחוק שעל פיו יש תחילה להוכיח שנעשה פשע בטרם ניתן להאשים או להרשיע אדם בפשע המסוים.
• סמכות עניינית
• עילת תביעה
• בקשה לעיכוב הליכים
• בקשות - ביטול\סילוק, גילוי ראיות, דרישת קיומה של עילת תביעה של ממש, בקשה לפסילת שופט, בקשה למחיקה, בקשה\עתירה להפעלת ידיעה שיפוטית
• התנגדויות - התנגדות למינוי סניגור, התנגדות להפעלת ידיעה שיפוטית
• ערעור\ערר
• זכות עמידה - לה שני מרכיבים חשובים: (1) הפרה של זכות חוקית (2) נזק או פגיעה ממשית בתוך רשות היחיד - ראה פסקי דין
• צו עשה (mandamus) - כאשר השופט דוחה על הסף את הבקשה לביטול וגילוי ראיות, ניתן לבקש מבית משפט מחוזי להוציא צו עשה שיאלץ את בית משפט השלום לדון בבקשה לביטול וגילוי ראיות (אולם יש לשלם אגרה)
• גילוי מוקדם
• מעשה בית דין
• השתק פלוגתא ("התנאי החמישי הוא כאשר ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית-המשפט באותה פלוגתא, בקביעת מימצא פוזיטיבי, להבדיל ממימצא הנובע מהיעדר הוכחה")
• הביאס קורפס
• ידיעה שיפוטית - הדבר הוא מן המפורסמות שאינן צריכות ראייה: (א) עובדות ברורות הידועות לכל אדם סביר, (ב) עובדות הניתנות לבירור ולקביעה מדויקת על ידי היזקקות מהירה ונוחה אל מקורות אשר אינם שנויים במחלוקת, (ג) עניינים הכלולים במסגרת ה"דין". א' הרנון, "דיני ראיות" הדפסה רביעית תשמ"ה-1985, עמ' 39-45 [1] וגם רע"א 5577/08
• הדחה
• רע כי נאסר
• רע כשלעצמו
• טרום משפט/קדם משפט/גילוי ראוית - הזמן הנדרש לנאשם להכין את כתב ההגנה, לאסוף את הראיות ולדון עם המאשים בפרטי כתב האישום והעובדות.
• משפט\חוק דיוני - משמש לוידוא והוכחות העובדות (פקודת\חוק סדר הדין הפלילי, דיני ראיות, מעצרים, שפיטה וכו') כיצד מתנהלים ההליכים הפליליים, כיצד פועלת כל המערכת (המשטרה, התביעה, בתי המשפט ומערכת הענישה)
• משפט\חוק מהותי - עוסק ביישום הדין (סמים, מסים, תעבורה, עונשין, נזיקין, חוזים וכו'), טיעון טענות
• דין - פירוש החוק וגיבושו, עדכונו ע"י ביהמ"ש (פסק דין, תקדים) בסיסו הוא טיעון
• סדר דין מקוצר - עליך לבקש תוך חודש זכות מבית המשפט להגיש כתב הגנה
• משפט\דין אזרחי - על התביעה להוכיח 51% אשמה - הכרעה ללא ענישה - כל חוק ודין פרט לדין הפלילי
• משפט\דין פלילי - על התביעה להוכיח כמעט בוודאות - ענישה
• חטא - עבירה שהעונש המירבי לה הוא עד חודש מאסר
• עוון - עבירה שהעונש המירבי לה הוא יותר מחודש מאסר ועד שלוש שנות מאסר
• פשע - עבירה שהעונש המירבי לה הוא יותר משלוש שנות מאסר (פשע חמור: עשר)
• בית-משפט שלום - דן בעוונות ובחטאים, שופט אחד, כולל עניינים מקומיים ותעבורה
• בית-משפט מחוזי - אחד מחמישה, כל פשע, עירעורים ועררים על החלטות בימ"ש השלום, בד"כ שופט אחד (תעבורה, ערר על החלטת שופט שחרורים), שלושה שופטים בעירעורים על פסק-דין של בימ"ש השלום.
• בית המשפט העליון - ערעורים פליליים, ענייני מעצר, בג"צ
• מוצג - ראיה חומרית (סכין, אקדח, מסמך, טביעת אצבע, הקלטה, וידאו וכו')
• מאסר - עונש קצוב (בד"כ) או עונש חובה (במקרה של מאסר עולם)
• עבירה - שלושה יסודות, מעשה או מחדל, נסיבות וייסוד הנפשי (מחשבה פלילית)
• נסיבות בעבירה - נסיבות של תוצאה, של מעמד, חומרה או של קשר בין התנהגות לבין נסיבות (קשר נסיבתי)
• היסוד הנפשי - צפיה ויחס רגשי
• כוונה - צפיה ורצון בתוצאות
• פזיזות - נטילה מודעת של סיכון בלתי מוצדק - חוסר איכפתיות
• רשלנות - אי צפיה במקום בו אדם סביר היה צופה את התוצאה
• אחריות מוחלטת - עבירה על איסור מוחלט, בה אתה אשם גם אם לא התרשלת (מסים, תעבורה, בריאות וכו')
• טעות בעובדה - הגנה מאחריות פלילית (שונה מטעות בחוק) (ע"פ 54/49 היועץ המשפטי לממשלה נ. סמיה עסלה, פד"י ד' 496)
• מניע - אינו מוריד או מעלה לעניין אחריות פלילית אם אין הוראה אחרת (סעיף 16 לחוק העונשין)
• מניע נאצל - עשוי לשמש להקלה בעונש כאשר התוצאות הן רצויות וחיוביות (ע"פ 45/49 פנחס מפן נ. היועץ המשפטי לממשלה, פד"י ד' 123)
• תביעת זכות בתום לב - איפה שהחוק מורה על כך, מספיק שיתעורר ספק סביר שאכן פעלת בתום לב ואתה זכאי (ד"נ 6/75 מדינת ישראל נ' פרץ, פ"ד כט (2) 545; ע"פ 281/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל פ"ד לז (3) 673, 702).
• הגנת הכורח - לא העמדת את עצמך בסיכון מבחירה, הסיכון מיידי, אמיתי וחמור - פעולה בגלל גורם זר
• הגנת הצורך - לא העמדת את עצמך בסיכון מבחירה, באין דרך אחרת, לא יותר מהסביר, ובגרימת רעה שקולה לרעה הנמנעת - פעולה כנגד גורם זר. נטל ההוכחה על הנאשם, והספק לטובת התביעה.
• סמכות חובה - סמכות שמעניקה זכות לאזרח
• רשות/רשויות - רשאית לבחור באם להעניק זכות לאזרח או לא
• כצ"ט - כללי צדק טבעיים
• vox et praeterea nihil - קול ותו לא
• משפט ציבורי - משפט חוקתי (שלושת הרשויות) + מנהלי (רק הרשות המבצעת). עוסק ביחס פרט-מדינה.
• דו"ח - כתב-אישום וזימון לבית-משפט
• ברירת משפט - קיימת רק בעבירות תעבורה, לא שילמת, כאילו הורשעת (לא נפתח משפט ללא בקשתך)
• ברירת קנס - כל קנס חוץ מעבירות תעבורה, לא שילמת הסמכות עוברת לביהמ"ש (נפתח משפט)

הופעה/‫הופעה מיוחדת (לא רגילה)
הם מבקשים שתופיע. תודיע להם שאתה בא. לבוא זה לא אותו הדבר כמו להופיע. אתה יכול לבוא ולהופיע "הופעה מיוחדת". כאשר אתה ‘מופיע’ בבית משפט, הם יכולים לטעון שבתום-לב הם שיערו שאתה תמשיך להופיע בכל דיון בהמשך, ולכן הם יכולים לקיים עוד פגישה בנושא שלך ולנצח אותך שלא בנוכחותך. עליך להודיע להם מפורשות שאתה מופיע ב ‘הופעה מיוחדת’ – כך שלכל דיון לגביך, עליהם להציג לך הזמנה.

עיכוב ומעצר
בשעת עיכוב, שוטר אינו רשאי לערוך חיפוש על גופף, אין הוא רשאי להפעיל כוח כנגדך ואין הוא רשאי לאזוק אותך באזיקים. מבחינת החוק הישראלי, אתה נחשב כאיש-חופשי בעודך מעוכב. אדם מעוכב הוא אדם שהתבקש (וקיבל מפורשות או בשתיקה) לסייע למשטרה בחקירה. כלומר, אדם שהתבקש, ויש לו את הזכות המלאה לסרב. במידה ולשוטר אין טענה של חשד סביר שנעברה עבירה, מותר לך פשוט ללכת ואף להתנגד לעיכוב. שוטר אשר מדווח שהוא מפר את זכויותיך בשל "נסיבות העניין ודחיפותו", יהיה חייב אח"כ לערוך פרוטוקול מפורט שמסביר מהן אותם נסיבות וטעמים. כאשר אתה נשאר זמן מה תחת עיכוב בתחנת המשטרה, מבחינה משפטית אי אפשר לטעון שאתה מעוכב מרצונך החופשי (ולכן תחשב כמי שנעצר).

סעיף 3 (6) לפסד"פ הוליד סמכות לשוטר לעצור כל חשוד אשר מסרב להתלוות אליו לתחנה. כלומר התנאים לקום הסמכות של השוטר למעצר הם (1) אתה כבר חשוד בעבירה מסויימת, כלומר ישנן עובדות או הצהרת אמת בצורה של עדות ממקור ראשוני או בכתב, שקושרות אותך לביצוע עבירה, ו-(2) אתה מסרב לעיכוב או להתלוות אל השוטר לתחנה. זהו הסעיף הפופולארי ביותר בקרב שוטרים, והם לרוב יציעו לאדם להתלוות אליהם לתחנת המשטרה, ולכשזה יסרב, יפעלו השוטרים כמי שקמה לו סמכות מעצר לגיטימית. ההבדל הוא כמובן שאדם הוא לא אותו הדבר כמו חשוד.

אדם יכול להיות מעוכב משני סיבות: מרצונו החופשי (כל עוד לא סירב והתנגד או הביע מחאה על האיום) או בכפייה בשל חשדו של שוטר שעומדת להתבצע עבירה, שביצעת עבירה או שאתה תפגע בראיות כנגדך אם תשוחרר. עיכוב בכפייה מצריך חשד. השוטר רשאי לעצור את המעוכב, באם יסרב למסור כתובת ופרטים.

בדצמבר 2007 נתפסו 7 קטינות בחשד להסגת גבול וכניסה לשטח צבאי סגור באזור בית אל. הקטינות סירבו להזדהות, ושוחררו לאחר שלושה שבועות כאשר למשטרה עדיין אין מושג מי הן היו.

סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 קובע:

(א) שופט לא יצווה על מעצרו של אדם, אלא אם כן שוכנע כי קיים חשד סביר שהאדם עבר עבירה, שאיננה חטא, ומתקיימת אחת מעילות אלה:

(1) קיים יסוד סביר לחשש ששחרור החשוד או אי-מעצרו יביא לשיבוש הליכי חקירה או משפט, להתחמקות מחקירה מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר […] או לפגיעה בראיות בדרך אחרת.

כמו כן, לפי סעיף 2(2) פקודת הפרוצידורה הפלילית (עדות), אדם שנחקר בידי קצין משטרה חייב להשיב נכונה על השאלות שיציג לו קצין המשטרה, למעט שאלות שהתשובות עליהן עלולות להעמידו בסכנת האשמה פלילית.

מטרת המעצר היא: למנוע את סיכול החקירה בעניין העבירה המקורית. אל תמהר למסור פרטים, וודא קודם כל כי השוטר צודק והנך אכן חשוד ולא סתם אדם מן הישוב. מהן העובדות אשר על בסיסן אתה נחשב כחשוד בעיניו. אם השוטר טוען שאתה אזרח, או נתין לחוקי המחוקק הישראלי, כלומר חבר בחברה הישראלית או רכוש פרטי של זאת, בקש ממנו לספק לך הוכחות כבר בשלב זה, כי אלו נחוצות בשביל לקבוע חשד לעבירה על חוקים ישראליים. אם השוטר אומר לך שהוא "לא צריך להוכיח לך את זה", שאל אותו מאיפה הוא יודע שהוא לא צריך, והאם הדעה שלו ניתנת בכלל לשינוי ע"י משהו, כלשהו.

כאשר החשד של השוטר הוא שביצעת עבירה מסוג פשע (אונס, רצח וכו'), השוטר צריך רק חשד סביר ('שמעתי צעקת "הצילו" מהבית שלך', או, 'אני מזהה אותך לפי המראה שלך' וכו'). כאשר החשד הוא לביצוע עבירה מסוג עוון (גניבה וכו'), החשד צריך להיות מבוסס - כלומר, "מול-עיניו" של השוטר. אם שוטר מאיים עליך במעצר (במידה ותמשיך לסרב להזדהות), יהיה עליו להוכיח לך (בהמשך) שכבר מלכתחילה היתה לו ידיעה שמדובר בעבירה חמורה לאומת רגילה (סחר בסמים לאומת שימוש עצמי), או שלפחות היתה לו ביד ראיה טובה מספיק כבר בשלב מוקדם בשביל לעצור אותך (כגון נכונותו להעיד שראה במו עיניו סם בכמות לא אישית).

בנוסף, "שוטר רשאי לעצור אותך באם נדמה לו שאתה מסתתר באופן מחשיד מהאורות הכחולים המהבהבים שלו ואין לך הסבר סביר או אמצעי מחיה נראים". -סעיף 3 (7) לפסד"פ

המחוקק הישראלי מתיר לכל שוטר שחושד שאתה מסתתר ממנו, לתשאל אותך באשר למקור פרנסתך והאם אתה עובד למחייתך. החוק מתיר לשוטר לעצור אותך כאשר אתה מספק לשוטר הסבר מחשיד אך מילות החוק אינן יוצרות היתר לשוטר לעצור אדם, שפיקח מספיק בכלל לא לענות לשוטר בשום הסבר!

בינואר 1971 ניגש שוטר ותיק וידוע לפרוצה ידועה ומוכרת לו היטב, והאשים אותה בחשד של שוטטות למטרת עבירה. הפרוצה טענה שבאותו יום לקחה חופשה מהעיסוק הרגיל שלה, ואין הצדק למעצר. הצעירה נעצרה, אך שוחררה לבסוף כשהוכרע שלשוטר לא היתה סמכות מעצר - רק עיכוב. שוטטות היא עבירה עליה העונש המקסימלי הנו ששה חודשים.

החוק הישראלי מעודד מצבים בהם שוטר "יבחן" חשוד על ידי הונאתו, ויאמר לו כי הוא עוצר אותו מכוון שסירב להתלוות אליו לתחנה. לשוטר אין מסכות לעצור אותך רק בשל סירובך להתלוות אליו או בשל התנגדותך הפיזית למעצר. במצבים אלו, החוק הישראלי, יותר מאשר במדינות מערביות אחרות, מעודד אותך פשוט לסרב ולהתנגד למעצר - כלומר פשוט ללכת. החוק הישראלי מניח שאדם ישר מן הישוב יהיה בעל מספיק בטחון עצמי בשביל פשוט ללגלג על השוטר הטועה ולהמשיך בעיסוקיו בחופשיות. החוק מבין ששוטר עלול לחשוד ברמה גבולית, ומתיר לשוטר "משחק" שכזה. מותר לו להפחיד אותך. מותר לו לאיים עליך. אתה לא חייב לפחד. אדם מלומד בחוק לא יפחד משוטר טועה - וגם לא יפליל את עצמו מתוך פחד מהאשמותיו של השוטר הטועה.

בבריטניה, היה מקובל עד לפני חמישים שנה, שמעצר מתרחש כאשר שוטר מניח את ידו הכבדה על כתפו של החשוד ומודיע לו רשמית וחגיגית: "אני עוצר אותך" - אם השוטר לא נוגע בנעצר המעצר איננו חוקי.

אם החלטת להזדהות, דע כי אתה רשאי לבקש מהשוטר לרשום פרטים וכתובת דיסקרטית וכל ההתכתבות בהקשר להליכים שלאחר מכן תעבור דרך הכתובת שביקשת (כתובת משרדך, כתובת של חבר וכו').

אם נעצרת על ידי שוטר, השוטר יהיה חייב להעביר אותך לטיפולו של קצין, מייד, וזה יחליט אם לחבוש אותך (להשאיר אותך 48 שעות במעצר) או לשחררך.

התנגדות סבירה
כל התנגדות שתוצאותיה אינן חמורות במידה שהדעת אינה סובלת אותן, תחשב כהתנגדות סבירה למעצר. עיכוב מסתיים ברגע שחשוד מסרב ומתנגד (מודיע מפורשות ומעשית גם הולך לחופשי להמשך עיסוקיו) לעיכוב או למעצר. אם השוטר חוסם את דרכך או נוגע בך, מותר לך להפעיל "כוח סביר" - לדחוף את השוטר ולהמלט ממעצר בלתי חוקי. באם השוטר מתעצבן על שתיקתך ומגיב בצעקות, לחץ, ביטול זכויותיך, הקשיית תנאי המעצר וכו' - לא משנה מה, עדיף לך להשיב תמיד בחיוך, בשלווה ובביטול טענותיהם ואפילו במחמאות כמו "אתה אחלה שוטר"..

הפללה עצמית ו-"אזהרה"
לפי "תקנות השופטים" חייב חוקר להזהיר חשוד לפני שהוא גובה ממנו הודאה. הודאה שנגבתה לפני שחשוד הוזהר לגבי כך שעדותו עלולה לשמש כנגדו, תחשב שראיה בעלת משקל מועט מאוד. שוטר אשר משוחח אתך והוא לא הזהיר אותך, מתיחס אליך כאל עד, הזהיר -כחשוד. אם הוזהרת, גם תשובה של כפירה באשמה תחשב כהודאה. שוטר חייב גם להאשים אותך לפני שהוא מזהיר, ואף לפרט בדיוק את פרטי ההאשמה.
Miranda v. State of Arizona 384 US 436
ע"פ 161/77 יוסף זוהר נ. מדינת ישראל, פד"י ל"ב (1) 326
ע"פ 277/78 מדינת ישראל נ. יצחק טוביהו, פד"י ל"ג (1) 297
את ההודעה (עדות) לשוטר (או לקצין) אתה יכול למסור בכתב ידך (כלומר אינך חייב להקריא לשוטר בשעה שהוא רושם את דבריך, אתה יכול למסור לו אותם בכל רגע שהוא, בכתב ידך). מסירת עדות בכתב ידך מרבה את משקלה של העדות שלך. עדות קצרה כמו: "את מה שיש לי להגיד, אני אגיד בבית המשפט" או "הסניגור שלי יעץ לי לא לדבר, אלא בנוכחותו" משמעותה שאתה מכבד ומתחשב בחוקרים, ומספק להם סיבה מדוע אתה לא מעוניין למסור עדות. מתן סיבה שכזו תעלה את הסבירות ששופט שחרורים או קצין יתרשם לטובה ממך (לאומת מצב בו לא ברורה לחוקרים הסיבה שבגללה אתה לא משתף פעולה עמם). סירוב סתמי לדבר בחקירה ישמש כ-"חיזוק" לחשד, ולכן מתן סיבה לא סתמית (כגון: לא ישנתי שלושה ימים, לא אדבר עד שיבוא הסניגור שלי, מצבי הנפשי/גופני מונע ממני שיקול דעת ובהירות מחשבה וכו'). בסיום העדות אתה רשאי להוסיף הצהרה, הבהרה או כל דבר שבא לך. בדוק את הטופס לפני שאתה חותם וחתום ליד כל תיקון. שים לב: אין להניח לחוקר לרשום דברים כמו "אני מתקן את דברי שאמרתי מקודם…" כי זה ייצור רושם כאילו אתה זה שחוזר בו מדבריו ומתקן אותם. ודא שהשוטר רושם "כשדברי נרשמו קודם, הם לא הובנו. מה שאמרתי הוא:…".

חיפוש וסירוב לחיפוש
בפסק-דין בתיק רע"פ 10141/09 נקבע הדין ש-
"אם אדם בוחר לסרב לבקשת החיפוש, הרי שאין לזקוף זאת לחובתו", וגם
"הסירוב אינו יכול לגבש "חשד סביר" המקים עילה סטטוטורית לחיפוש", וגם
"לא ניתן לצפות שהסכמתו של האדם לחיפוש תהא הסכמה אמיתית המבטאת בחירה חופשית ורצונית", וגם
"מקרים רבים יתן האזרח את הסכמתו לבקשת השוטר בשל החשש שיאחז בו על תוצאות סירובו להיעתר לבקשה. לטעמי, הסכמה בנסיבות כאלה לאו הסכמה היא"

ההליך לפני קצין משטרה
כאשר אתה עצור, יש לך את הזכות להודיע על כך (לא רק זכות לנסות להתקשר) לאדם קרוב ולעורך דין. יש לך גם את הזכות לא להודיע לאיש אם זה חפצך. הקצין שמחליט על מעצר ל-48 שעות, חייב לשמוע את העצור ולהתרשם בעצמו מטענותיו. ההחלטה לשחרר או לאשר את המעצר תלויה בגיבושו של יסוד סביר לחשד (האם יש בסיס עובדתי לחשדות). יסוד סביר הוא דבר שונה מ-"חשד סתמי". יש צורך ב-"יסוד סביר" לחשד. לא סתם. שאל את הקצין מהו אותו היסוד העובדתי לחשד, באם היסוד הוא התרשמות אישית מהראיות ומהשיחה עמך, בקש ממנו להצביע על החלק הספציפי שמעורר חשד בדבריך או בראיות.

אם אכן ישנו בסיס עובדתי לחשדות, השאלה השניה תהיה האם המעצר נחוץ לקידום החקירה או לשם הגנת הציבור. לקצין המבצע את המעצר יש ארבעה אפשרויות פעולה:

1. להורות על הארכת המעצר ל-עד 48 שעות, או
2. לשחרר אותך בערבות, או
3. פשוט לשחרר אותך, או
4. להביאך בפני שופט

פקודות הקבע של המשטרה קובעות שעצור רשאי לטעון טענות ב-3 מישורים: נגד האשמה, נגד המעצר ונגד ההכרח במעצר. הפקודות מחייבות את השוטר לרשום הכל ולהתיחס להכל. חשוד יכול גם להציע חלופה למעצר שתשביע את רצון השוטר, ועל השוטר להפעיל קישול דעת ולהתיחס לכל הצעה שכזו.

בעת המעצר, תורן בית-המעצר יהיה אחראי לתת לך 3 ארוחות ביום של "מזון פרטי", וכן "חומר קריאה". בקש ממנו להשיג לך עותק מעודכן של "המדריך למלחמה בביורוקרטיה", וקדרת טופו עם ירקות שורש ברוטב טריאקי ביתי - תאמין לי זה החיים!

גם לפני שעברו 48 השעות שבהן אתה מוחזק על ידי ובאחריות הקצין (אחריות ללא כל גיבוי מעשי), אתה, או עורך דינך יכול לדרוש להופיע בפני שופט. אין בסמכות של הקצין למנוע ממך את הזכות לשימוע בבקשת שיחרור. כלומר לשופט יש את מלוא הסמכות לשחררך אף שלא תמו 48 השעות הפורמליות של המעצר (ב"ש תל-אביב 2899/78 פתחי אבו-יונס נ. מדינת ישראל, פס"מ תשמ"ט (1) 175).

מעצר (והארכתו) על ידי שופט
השופט איננו מחפש ראיות בשלב זה - הוא רק רוצה להשתכנע שרמת החשד אכן מצדיקה את המשך המעצר תוך כדי חקירה. בכל שימוע לבקשת הארכת מעצר, כמות הראיות הנדרשת מהחוקר להציג לשופט -חייבת לעלות (ב"ש 42/73 מדינת ישראל נ. בנימין פרץ, פד"י כ"ז (1) 499). במשך ההליך, חוקר המשטרה (קצין) יעיד הצהרת אמת, וישחק את תפקיד התובע.

לשופט יש אפשרות לזרוק אותך למעצר עד 15 יום, ולהאריכו סה"כ עד ל-30 ימי מעצר (תקופה כוללת). מעבר לכך יצטרך השופט לקבל אישור מהיועץ המשפטי לממשלה, עבור כל בקשה נוספת להארכת מעצר. היועץ המשפטי לממשלה מוסמך לאשר תקופות מעצר עד 90 יום. מעבר לכך מוסמך, בתיאוריה בלבד, שופט של בית המשפט העליון להאריך את המעצר לתקופה נוספת של 3 חודשים. במקרים של מעצר עד תום ההליכים, מוסמך בית המשפט להחזיר אותך בכלוב עד שנה. בית המשפט העליון ציווה: "כאשר שוללים את הזכות היסודית ביותר לחירות האדם, כגודל הזכות הנפגעת, כך גודל הנימוקים הדרושים להצדקתה של פגיעה זו" (ב"ש 693/84 מדינת ישראל נ. שלמה לויתן, פד"י מ' (1) 544, 551). גם כאשר קיימת לכאורה עילת מעצר, יש להמנע ממעצר אלא "אם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שיחרור בערובה ותנאי שיחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם חמורה פחות" (סעיף 21א (ב) (1) לחסד"פ).

ערר ועיון חוזר
בכל שלב בו נוספות נסיבות ועובדות לתיק, אתה רשאי לבקש מהשופט לקיים עיון חוזר בהחלטותיו הקודמות.
אם אינך מרוצה מהחלטתו של השופט, הנך רשאי להגיש ערר לערכאה גבוה יותר. ההבדל בין ערר לעיון חוזר הוא שבערר פונים לערכאה גבוה יותר (בשל אי ההסכמה עם ההחלטה הקודמת) ובעיון חוזר אל אותו השופט/בימ"ש. על החלטה מעיון חוזר ניתן לערר.

שחרור בערבות
בתום הדיון בו שוחררת בערבות - בקש מייד מהשופט לאפשר לך 24 שעות דחיה בכדי להביא ערב צד ג', כמה ימים בשביל לארגן את ההפקדה באם הערבות היא במזומן, ותקופה ארוכה יותר באם אתה נדרש להסדיר דברים כמו עיקול נכס וכו' בשביל לעמוד בתנאי הערבות.

בג"צ
(צו הביאס קורפוס) הליך לא פלילי (בביהמ"ש העליון) בו דן ביהמ"ש במהירות, ביעילות ובלי להיות כבול לסדרי דין מסובכים, בבקשות שחרור ממעצר או מאסר שלא כדין (אפילו אם לא ידוע אצל איזו רשות מוחזק אדם).
(סעיף 15 (א) (1) לחוק יסוד השפיטה ובתי-המשפט)

פסילת שופט
פסילת שופט תהיה הטענה הראשונה שלך (אני והשופט כבר מכירים, השופט משוחד וידוע כבעל צד בעניין הנידון וכו'), אלא אם כן הפסילה באה בעקבות אירוע שקרה במהלך המשפט, כאשר השופט דוחק להודיה באשמה ותוקף את טענותיך או הדרך בה אתה מנהל את ההגנה -באיומים והפחדה מפני "תוצאות" (ע"פ 828/76 מאג'ד מוראד נ. מדינת ישראל, פד"י ל"א (1) 705; ע"פ 655/77 משה מאירי נ. מדינת ישראל, פד"י ל"ב (1) 27). גם דברי ביקורת בלתי הכרחיים שנאמרו על הנאשם על-ידי אותו שופט במשפט קודם, הקשור קשר אמיץ למשפט זה, עלולים להיות עילה לפסילת אותו שופט (ע"פ 500/75 עמוס ברנס נ. מדינת ישראל, פד"י ל' (1) 208: ע"פ 514/77 רות סגלוביץ נ. מדינת ישראל, פד"י ל"ב (3) 588). שופט שדן בבקשת שחרור ממעצר ועיין במידע סודי נגדך, רצוי שלא ידון במשפט שלך (ע"פ 405/77 גד שלום (שץ) נ. מדינת ישראל, פד"י ל"א (3) 619). אם השופטת סירבה לבקשתך ולא פסלה עצמה, את בקשת הפסילה עליך להגיש בתוך חמישה ימים לבית המשפט העליון. עד להחלטת העליון, מודיעים לשופט בכל דיון שפסילתו מתבקשת, והוא חייב להפסיק את המשפט. אם השופט מעוניין להמשיך במשפט למרות בקשת הפסילה, הוא יהיה חייב לרשום את אותם נימוקים מיוחדים להמשך המשפט בהחלטה מיוחדת (סעיפים 143 עד 148 לחסד"פ). גם במקרים בהם התובע מציג הרשעות קודמות כנגדך, עובדות אחרות הנוגעות לאופי הרע או לעבר השלילי שלך (אסור לו), אתה רשאי לבקש שופט חדש, ואף לערער ולהביא לביטול ההרשעה בשל כך שהתובע יצר דיעה קדומה כנגדך. כל עוד אתה לא פותח את הנושא שנקרא "החיים הפרטיים שלי" (כלומר האם אני אדם טוב או רע באופי), לתובע אסור לעשות כן. טעית והצגת את עברך כ-"נקי מבעיות", הקנת לתובע זכות לדון בעניין כנגדך (סעיף 163 לחסד"פ). האיסור להזכיר את עברך קיים עד לשלב הטיעונים לעונש, שם רשאי מי מהצדדים לטעון בנושא.

הפצרה
השופט לא יכול לאלץ אותך להפציר באישום. עליך להפציר מתוך רצונך החופשי (מודה באשמה, מודה בעובדות, מודה בחלק מהעובדות או כופר באשמה). על מנת למנוע מהשופט להפציר בשמך, הגש לבית המשפט הפצרה הזאת כאשר היא לא חתומה, ודאג שהפקיד יחתים את המקור שנשאר בידך בחותמת "התקבל".

ייצוג עצמי
נאשם יחשב כמיוצג על-ידי סניגור מהרגע שהוגש יפוי כוח לבית המשפט או שהוצהר בבית משפט כי הסניגור מייצג את הנאשם. הנך רשאי לצלם את כל חומר החקירה, הכולל ראיות, רשימת עדים, עדויות שניתנו כבר במשטרה, ולפעמים גם מזכרים ותכתובות פנימיות בין החוקרים. חומר שלא נמסר לך לא יכול לשמש כנגדך או להיות מוצג במשפט. כלל זה לא חל לגביך - אינך מחויב למסור לתביעה עם כתב ההגנה את רשימת הראיות והעדים שאתה מתכוון לזמן. מותר לך להפתיע בהגנה.

טענות מקדמיות
מועלות עוד לפני הקראת כתב-האישום. (1) חוסר סמכות עניינית (2) פגם או פסול בכתב-האישום (3) העובדות המתוארות בכתב-האישום אינן מנוות עבירה.

עיכוב ההליכים
ליועץ המשפטי לממשלה יש את סמכות גבוהה ביותר במדינה, אפילו יותר מלשופט. הוא אינו מחויב לאף כלל חוק כתוב - רק לשכלו, נסיונו, יושרו ומצפונו. האיש גם רשאי להורות על חידוש ההליכים תוך חמש שנים (אם מדובר בפשע, בעוון רק שנה), ואם הוא עיכב אותם פעמיים, הוא אינו רשאי יותר לחדשם. על החלטת היועץ אי אפשר לערר - אך ניתן לעתור לבג"ץ כנגדו אם פעל שלא ביושר, בתום לב וממניעים טהורים ולא נפסדים. הליכים מעכבים כאשר ישנן נסיבות אישיות מיוחדות, או כאשר אין עניין לציבור. את בקשות העיכוב לא שולחים ישירות אל היועץ המשפטי, אלא דרך התביעה, שמצרפת המלצה ומעבירה אותה לפרקליטות המדינה, שם מצרף עו"ד את המלצתו הסופית ומעביר להחלטה אצל היועץ או משנהו. המכתב צריך להיות מופנה "לכבוד היועץ המשפטי לממשלה, באמצעות מדור התביעות הפליליות, משטרת מרחב תל-אביב" (לדוגמה).

הקראה
השופט מתחיל את המשפט בהקראת כתב האישום לנאשם. השופט חייב להסביר לך כל סעיף באופן מעמיק (סעיף 143 לחסד"פ). ההפצרה שלך תתיחס רק לעובדות המתוארות בכתב-האישום ולא לסעיפי העבירות. מודה, מודה בחלק מהעובדות, כופר בעובדות, טוען עובדות נוספות או שתיקה (שתיקה היא כפירה בעובדות לפי סעיף 152 לחסד"פ).

שמיעת הראיות
אחרי ההקראה, קובע ביהמ"ש את התיק להוכחות. תחילה יעלו עדי התביעה, וכשיסיימו יאמר התובע "אלו עדי". התובע, חייב לזמן את כל העדים שבכתב-האישום, אלא אם כן הנאשם או סניגורו פטר אותו מכך.
סיימה התביעה את ראיותיה ולא הצליחה להוכיח אשמה אפילו לכאורה, אין הנאשם מחויב להשיב על האשמה. no case או no case to answer הוא המושג באנגלית. אף אם נדחתה טענת האין-קייס שלך, אינך מחויב לזמן עדי הגנה או להגן על עצמך. התביעה היא שמחויבת להוכיח אשמה פלילית. כאשר אתה טוען לחוסר עילת תביעה שכזו, אתה צריך לומר "החלטתי לא לנהל פרשת-הגנה". באם תבחר לנהל פרשת הגנה, אתה (הנאשם) תהיה תמיד העד הראשון (אם תבחר להעיד). סיים את פרשת ההגנה ב-"אלה עדי". את פרשת ההגנה אין טעם לפתוח באם אתה מתכוון לטעון שההודאה באשר לזהות שלך נמסרה על-ידיך שלא מרצון חופשי. משפט זוטא צריך להיפתח לפני שפרשת ההגנה שלך מתחילה. כאשר אתה חוקר עד, או כאשר התובע חוקר אותך או מישהו אחר, אסור לחוקר בחקירה ראשית (הראשונה, של הצד המזמין את העד) "להדריך" את העד בשאלות שהתשובה עליהן היא ב-"כן" או "לא" (האם ראית את הנאשמת מרביצה לתובע? וכו'). על החוקר לשאול שאלות פתוחות (מה ראית כאשר הגעת לזירת האירוע? וכו'). בחקירה הנגדית מותרת חקירה צולבת (שתי וערב). כאשר אתה חוקר עד תביעה כעד הגנה, אתה רשאי לפסוח לחקירה צולבת כאילו התביעה וויתרה על החקירה הראשית שלו. בתום החקירה הנגדית מתקיימת חקירה חוזרת, בה הצד המזמין חוקר את העד שנית לגבי תשובותיו לשאלות בחקירה הנגדית שעתה הסתיימה. בסוף שלב הראיות משמיעים הצדדים סיכומים. בשלב הסיכומים הנאשם יערער במישור העובדתי לגבי מהימנותם וכשירותם של העדים והראיות, ובמישור המשפטי יטען הנאשם שהתביעה לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה - הוכחת האשמה - או שההגנה הצליחה להוכיח "הגנות" המשחררות את הנאשם מאחריות פלילית. התביעה חייבת להוכיח את האשמה מעל לכל ספק סביר. מספיק שהתעורר ספק סביר אצל השופט בכדי להביא לזיכוי.

הכרעת וגזר -הדין
אם הכרעת-הדין תביא לזיכוי הנאשם, השופט מחויב לידע את הנאשם מיידית ולנמק את החלטתו בכתב בתוך שלושה ימים. גזירת-הדין הנה תהליך זהה למשפט נפרד, הכולל שלב ראיות לעונש (תביעה והגנה), סיכומים וטיעונים לעונש (להחמרה והקלה) וגזר-דין (החלטה). הקפד לבדוק שהתביעה איננה מגישה גיליון רישומים קודמים (שאסור לה להגיש, זה יחשב הטעיה) במקום הרשעות קודמות שלא כוללות עבירות שעליהן חלה התיישנות. ברגע שהשופט קם מכיסאו נגמר המשפט, אסור לו לשנות כלום, שינוי יכול להיכנס רק דרך ערעור. חריג מהכלל הזה הוא פסק-דין שלא בנוכחות הנאשם, אותו ניתן לבטל ואז לחדש את המשפט (סעיף 130 לחסד"פ).

טיעונים לעונש
הטיעונים לעונש מתחלקים לאלו שמתיחסים לעבירה ואלו שמתיחסים לנאשם. להלן כמה נימוקים נפוצים להקלה בעונש: עברך נקי * הנך אזרח למופת * תרומתך לחברה * שירות מצטיין בצה"ל * עדות אופי לגבי מעשים טובים * הנאשם אינו צעיר וזו הפעם הראשונה * העבירה מהווה כשלון חד-פעמי * עולמי נחרב עלי עם גילוי הפליליים במעשי * פרסום הפרשה הוא עונש מספיק * יש לראות בטראומה מהמעצר והחקירה כחלק מהעונש * הנאשם פנה מיוזמתו למשטרה, חשף ותיקן לפני שהמשטרה הגיעה או אילצה אותו * פרנסתם של משפחתי על כתפי והם עלולים להיפגע עם אענש * יש להתחשב בסיפורו האישי הנוגע ללב של הנאשם * גילו הצעיר של הנאשם * אינו אדם אלים או פושע * טפשות, אי הבנת מעשיו * לא נגרם כל נזק לאיש * אינו מהווה סכנה לאיש * אינו אדם אלים * עצם החקירה הממושכת ועמידת הנאשם באימת הדין במשך שנים ארוכות הם עונש מספיק * סחבת משפטית * זמן רב חלף * אורך חיי השתנה * מתאמץ אך מתקשה לחזור למוטב, עונש יהווה דחיפה חזרה לתהום לא-מוטב * מתכוון לפתוח דף חדש * פגשתי אשה והיא מוכנה להנשא לי רק אם לא אענש חמורות * יש סיכוי לשיקומו של הנאשם * אין הרשעות קודמות, או לפחות לא דומות לזו * כבודו, פשוט אין לי מספיק כסף לשלם את זה * אין לי עבודה כבר שלושה חודשים * התנהגות הקורבן תרמה אף היא לנזק * בית המשפט אינו צריך להיות נקמני * בנסיבות המקרה שיקולי ההרתעה אינם פועלים מכוון שאין סכנה שהנאשם יחזור על מעשיו * נגררתי משום שגדלתי בבית הרוס * צורך בפרנסה כאשר לא מצאתי עבודה אחרת * ההרשעה תגרום לאיבוד מקום עבודתי או מקצועי * הנאשם או מי ממשפחתו סובלים ממחלה קשה * המדובר בעבירה שאין עליה הסכמה ציבורית נרחבת והיא בבחינת "גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה". בתום גזר הדין ניתן לבקש עיכוב בביצוע עד לשמיעת הערעור, או עד אחרי מועד כלשהו, "צורך" בשבוע או שבועיים בכדי להתארגן לקראת המאסר מהווה בקשה נפוצה לעיכוב ביצוע.

ערעור
ערעור ניתן להגיש רק בסיום משפט. במקרים כאשר שופט מסרב לפסול את עצמו, ניתן להגיש מיידית ערעור מבלי לחכות לסיום המשפט. במהלך משפט, אתה רשאי להגיש עתירות לבג"ץ באם התובע מסרב למסור לך חומר ראיות. טיפ: רצוי לערער בסמוך לתום התקופה שניתן לערער בה, וזאת בכדי למנוע מהיריב להגיב בערעור נגדי על קלות העונש שכבר קיבלת. על בית המשפט בערעור לשנות את המימצאים העובדתיים אם מסתבר לו שהם נטולי יסוד בחומר הראיות או נעדרי סבירות על פניהם (ע"פ 84/78 עתליה שי נ.מדינת ישראל, פד"י ל"ב (2) 567, 574; ע"פ 556/80 מוחמד עלי נ. מדינת ישראל, פד"י ל"ז (3) 169, 174). עוד הוכחה לכך שערעור על חוסר ערך הוכחתי בעדות עד התביעה יביא לזיכוי הנאשם, נמצא ב-ע"פ 579/76 דוד פרג'ון נ. מדינת ישראל, פד"י ל"א (3) 219. בנוסף, סעיף 211 לחסד"פ מראה שכאשר נעשה אי-צדק בעקבות אי-הזמנה של עד, או כאשר נתגלתה ראיה חדשה שאי אפשר היה לדעת עליה במהלך המשפט, יורה בית המשפט הדן בערעור לבית המשפט המקורי -לחדש את הדיון, לשמוע את העד ולכתוב פסק-דין מחדש.

חנינה
איפה שאין לבית המשפט אפשרות לשיקול דעת, http://www.president.gov.il/About/Departments/Pages/AmnestyApplications.aspx יש. הנשיא מקצר בכל שנה כמעל 100 גזרי-דין של פסילת רשיון נהיגה. חתימת הנשיא טעונה חתימת-קיום של ראש הממשלה או שר (לרוב זה שר המשפטים). שצריך גם לחתום על חנינות בכדי להופכם ל-"קיימות".

בזיון בית-המשפט
פקודת בזיון בית-המשפט מאפשרת מאסר לתקופה בלתי מוגבלת.

אחריות קפידה (מתוך ויקיפדיה)
במשפט הפלילי, עבירה שבה די להוכיח כי התקיים היסוד העובדתי, ואין צורך להוכיח יסוד נפשי של מחשבה פלילית או רשלנות. כלומר, משעה שהוכח כי אדם ביצע את המעשה המהווה עבירה, חזקה עליו שעבר עבירה פלילית, והתביעה אינה צריכה להוכיח כי היה מודע לקיום נסיבות העבירה או כי התרשל במעשיו. עם זאת, לפי סעיף 22(ב) לחוק העונשין, אם יוכיח הנאשם כי לא נהג במחשבה פלילית או ברשלנות ועשה כל שניתן למנוע את העבירה, לא ניתן יהיה להטיל עליו אחריות לעבירה.

בעבר נקראה האחריות הקפידה "אחריות מוחלטת", ואולם עם תיקונו של חוק העונשין ב-1994, שבמסגרתו ניתנה לנאשם האפשרות לסתור את חזקת האחריות, שונה שמה של האחריות, שכן לא הייתה עוד "מוחלטת".

סעיף 19(2) לחוק העונשין הוא המאפשר לקבוע כי נתהוותה עבירה של אחריות קפידה, קרי, עבירה ללא מחשבה פלילית או רשלנות (סעיף 19 בכללותו קובע כי כל עבירה שהיא חייבת להיות או של מחשבה פלילית, או של רשלנות או של אחריות קפידה).

סעיף 22 לחוק העונשין הוא הקובע את פרטי האחריות הקפידה. אף שדי בהוכחת היסוד העובדתי בעבירה של אחריות קפידה לשם ההרשעה, קובע סעיף 22(ג) כי ניתן להטיל עונש מאסר בעבירה כזו רק אם הוכחה גם מחשבה פלילית או רשלנות.

דוגמאות בולטות לעבירות של אחריות קפידה: נהיגה בשעות החושך ללא הפעלת פנסי הרכב, לפי תקנה 97(א) לתקנות התעבורה, שחרור כלב בשטח ציבורי ללא רצועה בניגוד לחוקי-העזר, וכו'

התובע המדיני, לא מחויב להוכיח קשר בין המעשה שלך, לסכנה שנוצרה, אלא אם כן תתנגד (תסתור) את ההשלכות שההאשמה באחריות קפידה יוצרת. כלומר, באם התובע המדיני מגיש 100 כתבי אישום ביום כנגד נהגים שהתרשלו להדליק אורות בחשיכה, וגרמו בשל כך לתאונה, אין צורך להוכיח מחדש את הקשר בין נהיגה בחשיכה ואחריות בשעת תאונה. במקרים של קנסות ללא קורבן, הדילוג על נטל ההוכחה הינו ניצול ציני של אי הבנת השפה העורכדינית. נהגת בחושך ללא אורות, גרמת לתאונה - ראוי להאשים אותך בעבירה של אחריות קפידה. נהגת בחושך אך כן הדלקת אורות, וגרמת לתאונה, לא ראוי להאשים אותך באחריות קפידה אלא נדרשת הוכחה לאחריות בנזק. לא היתה תאונה ואין צד מתלונן? האחריות קפידה היא רק מסך עשן. התקדם.

[הויקי בבניה - בקרוב יהיה פה הרבה יותר מידע]